פרק 16: עלים נושרים בפראות
לי יואן הביט בשני הסכינים המעופפות השבורות על הקרקע. הוא לא יכול היה שלא להיות המום ולבו היה אפרורי. למרות שהוא עדיין שם לב לשלוט בפגיון המעופף שנותר עם ההכרה שלו, מה שגרם לו לצוף ולהסתחרר בריק. למעשה, הוא כבר הסתכל על Ye Xian'er במרחק חמישה מטרים. היא עמדה ברוח, בגדיה עפו. למרות שהיא רעדה מפחד, היא מעולם לא ברחה. ברור שהיא הייתה מוכנה לחיות ולמות עם לי יואן.
לי יואן חשב לעצמו שמכיוון שהוא לא מתאים לזקן וכישוריו היו כל כך גרועים, אם הוא לא יברח בהקדם האפשרי, הוא עלול להיות מת כשהזקן יתקרב ויהי שיאנ'ר ימות גם כן עם כישורי החרב המעולים שלו.
כשחשב על זה, לי יואן ניסה בכל כוחו להזעיף את פניו, והשתמש בתודעתו הרוחנית כדי לשלוט בסכין המעופפת שנותרה, תוך שימוש כמעט בכל כוח הקסם שלו כדי שיוכל לירות בזקן בעוצמה מקסימלית. הוא עצמו התעלם מתגובתו של הזקן, והשתמש בחוזקה בכישורי בקרת הרוח שלו, ורץ לעבר Ye Xian'er במהירות כמו הרוח. לפני שהזקן הספיק להדביק את הפער, הוא כבר הרים את Ye Xian'er הרזה ביד אחת, הסתובב ורץ במהירות.
הסכין המעופפת מאחורי גבו, עדיין מעורבת בתודעתו הרוחנית, עפה הרחק מאחורי הזקן ולי יואן.
הזקן התעשת והבין שלי יואן עומד להימלט, אבל הוא לא מיהר. במקום זאת, הוא צחק בפראות ורץ אחרי לי יואן.
בשלב זה, הסכינים המעופפות הנותרות עפו בחזרה לבעליהם, והופלו על ידי השרוול השמאלי של לי יואן והושלכו לזרועותיו.
ואז החלו שלושתם לרדוף אחד אחרי השני במדבר.
בהדרגה, כוח הקסם של לי יואן מוצה. הוא עדיין החזיק את Ye Xian'er, ששקל עשרות קילוגרמים, וכישורי בקרת הרוח שלו הפכו בהדרגה לחסרי תועלת. מאחוריו יכולתי לשמוע את הזקן צוחק בפראות מדי פעם, בניצחון כמו חתול שתופס עכבר.
Ye Xian'er נחבקה על ידי לי יואן והמשיכה לסובב את ראשה כדי להסתכל מאחוריה, בוהה בזקן בעוז. אם עיניים יכלו להרוג, היא הייתה רוצה לחתוך את הזקן לחתיכות באלף סכינים. אבל המציאות היא שלי יואן לא יכולה להביס את הזקן וייהרג, וגם היא תמות. כשהיא חושבת על סבתה שאוהבת אותה אבל חסרת אונים כשהיא זקנה, היא מרגישה עצובה מאוד ועיניה אדומות ועומדות להזיל דמעות.
"אחי לי, בבקשה תניח אותי. הנבל הזה כל כך טוב באומנויות לחימה. במוקדם או במאוחר, אם תחזיק אותי, הוא ישיג אותך." אמר יה שיאנר בעצב ונואש נגד אוזנו של לי יואן.
"לעולם לא אנטוש אותך. את אחותי. אם את רוצה למות, בוא נמות ביחד!" אמר לי יואן בחגיגיות.
"אבל אני לא אחותך הביולוגית, ואני רוצה לומר לך עכשיו שתמיד חיבבתי אותך בסתר." יה שיאנר הייתה עצובה מאוד, אבל המילים שלה היו עדינות מאוד.
לי יואן עדיין רץ בכל כוחו, אבל כששמע את דבריו של Ye Xianer, הוא לא יכול היה שלא להרגיש נבהל. הוא חשב, הוא תמיד חשב שיה שיאנר הוא עדיין ילד שלא גדל. הוא אף פעם לא חשב שהיא תתאהב בו בגילה ותהיה לה מאהב?
חבל שהוא סתם אדם עם יד שמאל נכה. בחיים האלה, מעולם לא הייתה לו בחורה במחוז הואנגצ'ן מדברת איתו הרבה, מה שהופך את לבו לכוד בשטן.
אז כששמעתי את המילים של Ye Xian'er, למרות שידעתי Ye Xian'er הוא ילד, עדיין הרגשתי עצוב ומתוק.
לי יואנג'יאן אמר בתקיפות: "שיאנ'ר, בוא נפסיק לדבר. אני לא יכול להיות מוסח. אנחנו חייבים להיפטר מהזקן המרושע הזה."
לאחר שהתעקש לרוץ לשתות חצי כוס תה, לי יואן ראה את היער מולו ומיהר פנימה. מתוך מחשבה שהוא לא יכול להימלט מהעקיבה של הזקן במדבר, הוא נכנס ליער. אולי הוא יוכל להשתמש בשטח ובעצים הסבוכים כדי למצוא שביב של תקווה.
עם זאת, מחשבה זו הייתה רק מחשבה. כמאסטר באומנויות לחימה, לזקן שמאחוריו היה ניסיון עשיר, מוח מתוחכם והיה בקיא. הוא אפילו לא הצליח להבחין בשטח היער.
לאחר זמן מה, לי יואן נכנס ליער ורץ לאט יותר ויותר, והזקן התקרב אליו יותר ויותר.
לפתע, הזקן מאחוריו צעק בקול רם, גופו עף לאוויר, והוא בעט בו כמו סביבון.
לי יואן הסתובב כששמע את הצליל, רק כדי לראות שלפני שהזקן הספיק לבעוט בו, יה שיאנר הושיט את ידו לחבק אותו, ושניהם התגלגלו אל הקרקע.
"Ye Xian'er..." קרא לי יואן.
הוא עצר במהירות ורדף אחריה במהירות, כי הוא ראה את הזקן מרים את חרבו ורצה להרוג את יה שיאנר ראשון.
"אחי לי, עזוב אותי בשקט וברח." אמרה יה שיאנ'ר עם דמעות בעיניה.
היא עדיין חיבקה את הזקן בחוזקה, כשהיא משתמשת בכל כוחה, אבל היא הביטה בחוסר עין בחרב שהרים הזקן, כאילו היא מוכנה למות סתם כך.
אבל חרב הנחש עדיין לא הצליחה להרוג את יה שיאנר, מכיוון שהמצב היה קריטי, לי יואן הוציא שוב את הסכין המעופפת ומיהר להשליך אותה על הזקן.
זה גרם לזקן להיות זהיר ולהבין שהאויב האמיתי הוא לי יואן. להרוג את Ye Xian'er עכשיו לא ישפיע. להיפך, אם הוא נדקר בגופה על ידי סכין מעופפת, זה היה חסר תועלת.
אז הוא צעק בקול רם, דחף את יה שיאנר ביד אחת, והתגלגל באוויר כמו טופ. חרב הנחש לא יכלה שלא לרעוד ולהסס, כאילו פורצת דרך חור שחור, מפילה את הסכין המעופפת, והמשיכה לפגוע בלי יואן עם החרב המסנוורת.
הכרתו של לי יואן נותקה, והוא הניח לסכין המעופפת לעוף משם. הוא ראה את המהלך של הזקן של "נמר חרב אוכל את הלב" מתקרב אליו. הוא חש צללי חרב מסביבו, ולא הייתה לו מוצא. הוא יכול היה רק לכרוע על ברכיו, מתגלגל על הקרקע כמו חמור עצלן.
הזקן לקח בחזרה את חרבו וחייך בקרירות. כשהוא ראה את לי יואן מתגלגל על הקרקע, הוא פשוט ראה את לי יואן מת. כאשר מאסטר נלחם, אם אדם נופל על הקרקע, לא משנה כמה מהר הוא מתגלגל, הוא לא יוכל לבצע כישורי קלילות ולא יהיה מהיר כמו הרודף. מה שכן, לי יואן הוא בכלל לא מאסטר.
אז הוא הרים את החרב שלו כלאחר יד והלך בעקבות לי יואן.
"אחי לי, השתמש מהר בסכין המעופפת..."
לי יואן התגלגל על הקרקע, חש שעלים שנפלו על הקרקע פוגעים בפניו וקוצים פוגעים בפניו.
כששמע את קולו העצוב והנואש של יה שיאנר, הוא נראה כאילו הריח את נשימת המוות והתקרב מאוד. ברגע זה הוא חשב על אביו ועל אמו הביולוגית שאת הופעתם הוא לא זכר. כמו כן, אם הוא ימות, גם Ye Xian'er ימות. לפתע גברה בליבו תקווה אינסופית, ואהבתו להישרדות גרמה למוח שלו להתרוצץ, מנסה נואשות למצוא דרך לשרוד.
"יש כל כך הרבה עלים שנשרו על האדמה, מה אם תסתער על האויב?"
התמונה הזו עלתה במוחו של לי יואן, והוא גם נזכר שכאשר הוא תרגל את אמנות השליטה בבעלי חיים, בשביל הכיף, הוא פעם דחף את המים בזרם לזנק כמו נחש דק, ואז פיזר את המים כמו עשן.
כשחשב על זה, לי יואן עשה את מה שהוא חשב עליו. הוא התגלגל כדי להתחמק מהחרב, תפס חופן אבק בידו הימנית, ופיזר אותו על הזקן בשיטת השליטה בחפצים. במקביל נפלה הכרתו על עלי השלכת על האדמה סביבו. מכיוון שעלי השלכת היו קלים במיוחד, הוא ראה מאות עלי שלכת מתגלגלים בזה אחר זה, מתגלגלים לעבר הזקן בצורה מוחצת.
הזקן התייחס גם ללי יואן כאדם גוסס ולא היה מוכן. הוא לא ציפה שלי יואן יעשה מהלך כזה. כל כך הרבה עלים שנשרו הגיעו בצורה מוחצת וחסמו את כל הראייה. לבו לא הרגיש טוב, צעדיו נדדו, והוא הקשיב לכל הכיוונים בו-זמנית, מנסה להבחין בתנועותיו של לי יואן.
אבל עלי שלכת רבים המשיכו לעוף, והאוויר היה מלא בקולות "רשרוש". הוא לא יכול לשמוע את עמדתו של לי יואן.
במקביל, בצליל "שאטל", הסכין המעופפת שהופלה במקור נשלטה על ידי לי יואן ונורה לעבר צווארו של הזקן מהצד.
כאשר הזקן חשב על הבעיה הזו, הסכין המעופפת הגיעה לגופו, מה שלא יכול היה להתחמק. בחדותה ובעוצמתה חדרה הסכין המעופפת עמוק לתוך עורפו וניתקה את עורק הצוואר.
כשאלפי עלי שלכת נפלו ארצה, התגלו פניו של הזקן, ודם פרץ מצווארו.
"אתה..." הזקן סובב את ראשו בכל כוחו והביט בלי יואן. המבט על פני הסוס שלו היה מאוד לא מוכן.
עם זאת, כעת, כשעורק הצוואר שלו נחתך, הוא יכול היה למות רק משנאה, לא משנה כמה לא היה מוכן. ברגע שעיניו השחירו, הוא נפל ארצה.
לי יואן צעד באיטיות לעבר גופתו של הזקן, בזהירות, מחשש שהוא יעמיד פנים שהוא מת. אחרי שהתקרבתי אליו והתכופפתי, השתמשתי בידיי כדי להרגיש את נשימתו ולקצתי את הדופק שלו, הייתי בטוחה שהוא מת.
אחר כך הושיט את ידו כדי לשלוף את הסכין המעופפת, ניגב אותה על בגדיו כמה פעמים כדי לנגב את הדם, ואז החזיר את הסכין לזרועותיו בחיוך קל.
אבל בקרב החיים והמוות שנמשך חצי שעה, הוא המשיך להטיל כישופים יותר מדי זמן. עכשיו אין לו כמעט מאנה בכלל, והוא מותש מאוד פיזית ונפשית.
לאחר שאושר כי הזקן מת, לא היו לו תקלות. הוא לא יכול היה לשאת את זה וגופו התהפך ונפל ארצה. הוא התנשף והחל להתאמן ולהתאים את נשימתו.
לי יואן נשאר ללא תנועה, מנסה לספוג את כוח הקסם הרופף והחלש על גופו טיפין טיפין, וגרם לו לרחף בדאנטיאן שלו. הוא גם הפיץ את שמונת המרידיאנים יוצאי הדופן, ולאחר שהסתובב בכמה מעגלים גדולים של שמים וארץ, הוא הרגיש שכוח הקסם שלו חוזר בהדרגה והכוח הפיזי שלו היה הרבה יותר טוב.
לאחר מכן לי יואן התיישב ומצא את יה שיאנר לידו, בוהה בו בריכוז, אך עיניו היו אדומות ונפוחות, ופניו היו מלאות דמעות. ברור שהוא בכה במרירות.
"הרגע בכית?" לי יואן אמר לי שיאנ'ר בחיוך.
"רק עכשיו, באמת פחדתי שאתה תמות, ואז גם אני אמות, ואז יציקו לי הרוחות והמפלצות האלה באולם יאמה." אמר יה שיאנ'ר ברחמים.
"חחח..." לי יואן הרים את ראשו וחייך ואמר: "אני, מר לי, אדם טוב. גם אם אפגוש את המלך יאמה, נגזר עלי להתגלגל מחדש. איך אני יכול להיות כמו הזקן המרושע הזה? הוא כל כך רע שהוא יטגן אחרי שנכנס לעולם התחתון! יתר על כן, תרגלתי גם קסם קסם. אם זה יהפוך להיות כישוף גדול בעולם. העז להציק לי, מר לי!"
"כשתהפוך לאל, האם גם אתה תיקח אותי?" שאל יי שיאנר.
"כמובן שאת אחותי, ואני חוששת שאם תהפוך לבן אלמוות ותעלה, יציקו לך". אמר לי יואן.
"אחי לי, חוץ ממך, אין אף אחד בעולם הזה שאוהב אותי, חוץ מסבתא שלי, אבל היא לא גבר." אמר יי שיאנר בשקט.
"כן..." לי יואן נאנח: "חוץ ממך, אף בחורה בעולם הזה לא מתייחסת אלי טוב!"
"למה, אמא שלך לא מתייחסת אליך יפה?" אמר יי שיאנר.
"אין לי אמא. מי שגרה בבית עכשיו היא האמא החורגת שלי. היא מאוד רעה אליי ואני לא רוצה להזכיר אותה". לי יואן השיב.
"אז, בבקשה תתעלם מאמך החורגת מעתה ואילך. בכל מקרה, אם אתה כל כך טוב באומנויות לחימה, ממי תפחד? אפילו הזקן המרושע הזה כמו רוח רפאים נהרג על ידך." אמר יי שיאנר.
"כן, בוא לא נדבר על זה בינתיים. בוא נסתכל קודם על הזקן הארור הזה. כישורי אומנויות הלחימה שלו אכן גבוהים מאוד. אני רק תוהה אם הוא ישאיר לו כמה אוצרות יקרי ערך?" אמר לי יואן בשמחה.
No comments:
Post a Comment