פרק 11 בוא אל הדלת
לי יואן שכב למחצה על המיטה, רגליו מונחות על קצה המיטה, ידו הימנית מורמת, האצבע המורה זקופה, עיניו חסרות תנועה ומביטות לעבר הריק שלפניו. באוויר תלויה באוויר אבן גדולה כמו אגרוף, שאינה זזה.
לחייו של לי יואן היו אדומות והוא היה מאוד עצבני. עם משקה קל, הוא לחץ את אצבעותיו קדימה. האבן בריק זזה לפתע וירתה לעבר הקיר כמו חץ חזק.
בקול עמום של "בום", האבן פגעה בקיר ונפלה בטבעיות. אבל לפני הנחיתה, הוא נמשך לפתע על ידי סוג של כוח משיכה ועלה בחזרה אל הריק, וחזר באיטיות למיקומו המקורי באוויר.
לי יואן פלט נשימה, לחץ שוב על האצבע המורה שלו, והאבן קיבלה הוראה לירות קדימה במהירות. הוא פגע בקיר בקול "בום" עמום, ואז נפל ארצה.
הפעם, לי יואן לא המשיך לשלוט באבן כדי לעוף חזרה, אלא בהה באבן במשקל שני קילוגרמים על הקרקע, נראה כאילו הוא חושב חזק.
נראה שלמרות ש"טכניקת בקרת אובייקטים" זו יכולה לשלוט באובייקטים בריק, שליטה באובייקטים תלויה גם בגודל ובמשקל, וזו מיומנות מאוד עמוקה ומורכבת. לדוגמה, ככל שמשהו כבד יותר, כך קשה יותר להזיז אותו, והגמישות הופכת להרבה יותר גרועה. במיוחד אם אתה רוצה לירות אבן של שני קילוגרם קדימה ואחורה בריק, יהיה קשה לצבור סנטימטר אם המהירות והחוזק שלה יהיו מעט יותר חזקים.
אבן ששוקלת שני קילוגרמים כמו זו שאנו מבצעים כעת מניפולציות אמורה להיות מסוגלת להרוג אנשים אם היא מעט מהירה וחזקה יותר. במקרה הרע, זה חייב להיות מסוגל להדהים אנשים כדי להיחשב יעיל.
אבל הוא תמרן שוב ושוב את האבן ותרגל אותה עשרות פעמים, אבל הוא עדיין יכול היה לגרום לה לירות החוצה לאט. בכוח כזה, זה יכול רק לפצוע קלות בפניו של אדם, ולגרום לדימום מהאף כמו זה של צ'ן שאויאן. אבל אם הוא רצה להרוג מישהו, סוג זה של פגיעת אבן מעופפת היה רחוק מלהספיק.
אלא אם תשנה את השיטה ובמקום זאת תשלוט באבן במשקל עשרה קילוגרמים באוויר, אם עדיין יש לך את המהירות והכוח האלה, אולי תוכל להרוג מישהו במכה אחת.
עם זאת, לי יואן הבין במידת מה את עקרון השליטה באובייקטים. ככל שהחפץ כבד יותר, כך קשה יותר להסיע אותו באוויר, וככל שהמרחק גדול יותר, כך קשה יותר לשלוט בו.
עכשיו, רק מניפולציה של אבן של שני קילוגרם היא כל כך מייגעת. אם תזיז אותו באוויר כמה פעמים, תרגיש שהמאנה בגופך מאבדת במהירות. אז אם תחליף את האבן במשקל עשרה קילוגרם, אולי יהיה קצת קשה לגרום לה לצוף לתוך הריק.
"מה אם נשלוט בסכין מעופפת במקום? סכין קטנה לא שוקלת הרבה והיא חדה במיוחד. עם המהירות שבה אנחנו יכולים לשלוט עכשיו, היא אמורה להיות מסוגלת לחדור בקלות לגופו של אדם!"
ללי יואן הייתה לפתע גחמה, וסצינה וירטואלית הופיעה במוחו. הוא שלט מרחוק בסכין מעופפת דקה, גרם לה להתרומם וליפול בחלל, ולירות בה הלוך ושוב בחלל לפי רצונו.
הוא כבר ניסה לתמרן כוסות ומברשות בעבר, וגילה שככל שהוא טיפל באובייקט קל יותר, כך הוא יכול להפוך אותו לגמיש יותר, והוא יכול לירות אותו קדימה ואחורה באוויר בצורה גמישה.
לכן, אם הוא נוהג בסכין מעופפת כדי לתקוף אדם, הוא יכול קודם להטיס את הסכין ישר. אם היריב מתחמק, הסכין המעופפת יכולה גם להסתובב באוויר, להפוך לאחור ולהמשיך לירות בעורפו של היריב.
אפשר לומר שהמהירות כל כך מהירה וההתקפה כל כך גמישה שהאויב בקושי יכול להתגונן מפניה.
ככל שלי יואן חשב על זה יותר, כך הוא התרגש יותר. הוא כמעט קם ורקד. הוא הלך לרחוב באופן אישי כדי למצוא נפח זקן בעיר, מר טיאן, וביקש ממנו להכין עבורו כמה סכינים מעופפות.
…
לפתע שמעתי רעש כאוטי מחוץ לבית. שמעתי קלוש את אבי מדבר, והיה גם קול נשי ממולח.
"תן לי לשאול אותך, האם לי יואן שלך בבית?" קולה של האישה היה חזק.
"אמרתי לגברת צ'ן, לי יואן שלי רק בן שלוש עשרה או ארבע עשרה, והוא גדול כמו השאו יואן שלך. הילד הזה משתעשע ונתקל אחד בשני. למה אתה צריך לגייס מספר גדול של אנשים לקרוא לאבא שלך לכאן ולהתעקש על לי יואן?" צא החוצה, אתה עדיין רוצה להגיש תביעה? כפי שכולנו מכירים אחד את השני, מכיוון שאתה כאן, אני אתן לך מעטפה אדומה כדי להשלים את כספי התרופות של שאויואן, וזה יסתיים." אבל זה היה הקול של לי יילינג.
"המף, אתה מעז להכות באף את האף העגול של אדוני הצעיר עם אבן, והיה הרבה דם. אתה יכול לבזבז את זה רק עם קצת כסף עבור תרופות? הרשו לי לומר לך, לי יילינג, בעלי הוא הפטריארך של משפחת צ'ן. אני לא מעז לומר שהוא אחד החזקים במחוז הואנגצ'ן. הם גם משפחות מפורסמות מהעיר לא יכולה להרשות לעצמך, צייד מחוץ לעיר." אמרה האישה.
"חחח, אני רואה שהאף והפנים של מאסטר חן שלך שניהם בסדר, לא?" אמר לי יילינג.
"לי יילינג, אתה עדיין מעז להתבדח. אתה חושב שהבת והנכד שלי הגיעו לדלת שלך כדי לשוחח איתי. עכשיו אם לא תיתן ללי יואן לצאת, אני אעשה מעשה קודם." היה קול אחר של גבר לא מוכר, די זקן, והוא בטח סבא של צ'ן שאויאן.
"גברת יאן, הייתי בקשר עם הפטריארך חן בעבר. תמיד הערצתי את טוב ליבו ונכונותו לעזור לאחרים. היום, אם האף של מאסטר צ'ן הוא ממש שטוח, גם אם הוא נפצע קל, אני בהחלט אקרא את לי יואן החוצה ואבקש ממנו להתנצל בפניך. אבל אם צ'ן שאויאן יתנצל. אחרי הכל, משפחת לי שלנו היא גם משפחה של אומנויות לחימה ומלומדים". אמר לי יילינג.
"אני גם מכבד אותך. לי יילינג הוא איש ממחוז הואנגצ'ן, אדם שיודע אומנויות לחימה וכישורים פנימיים. לכן אמרתי לך כל כך הרבה. אם זו הייתה משפחה אחרת, הייתי הורס את המשפחה שלו". אמרה גברת יאן.
לי יואן שמע את זה בזהירות וכבר הבין מה קורה. התברר שזה היה על הקרב הקודם עם צ'ן שאויאן. האם הוא השתמש בלבנה כדי לפגוע באפו? באופן בלתי צפוי, חשבתי שחן שאויאן הוא שחקנית, חבר בכנופיה קטנה, אז הוא לא עמד במכות, והפנים שלו התכוערו, אז הוא קרא לאמא שלו.
אני מרגיש מצחיק בלב, אבל אני לא יכול שלא לדאוג. אחרי הכל, לאביו של חן שאויאן, ראש כפר חן כולו, יש קצת כסף והשפעה. אם הוא באמת יסתבך עם משפחתו, חייו במחוז הואנגצ'ן בהחלט לא יהיו שלווים בעתיד.
אז לי יואן היסס, לא ידע איך לצאת ולהסביר.
בזמן הזה, שמעתי לפתע את קולו הקשה של לי ז'י אומר: "אבא, זה לא ענייננו. האם לא נוכל לתת לשיאו יואן לצאת בעצמו?"
לי זיזי תמיד היה אנוכי וברור שאין לו שום כוונה לעמוד בדרכו של אחיו.
"כן, אפעל אם לא תצא." אמר הקול הישן.
"אני, לי יילינג, גם מתרגל באומנויות לחימה. אני בדרך כלל נלחם בחיות פרא ומשוטט ברחבי העולם, אבל לעולם לא אשתמש בכוח עם האנשים במחוז הזה. גברתי יאן, בבקשה דברי אמת!" אמרה לי יילינג בקול עמום.
"זה בסדר להיות הגיוני. אתה קורא לי יואן לצאת ראשון." גברת יאן עדיין אמרה.
…
"אני בחוץ."
דמותו הרזה של לי יואן הופיעה בדלת ויצאה החוצה.
בחצר, גברת יאן הייתה אישה באדום עם איפור כבד. לידה היה בנה חן שאויאן, שנראה מבויש כרגע. היו לו חבולים באף ובפנים, אבל הדימום מהאף פסק מזמן והוא לא נפצע קשה. בנוסף, היה לידו זקן בשנות החמישים לחייו. הוא היה רזה ורזה, עם זוג עיניים אפורות קטנות. הוא הסתכל על לי יואן בכוונות רעות.
"בסדר, הנכה שלך סוף סוף בחוץ. בן, עכשיו ספר לי איך הוא פגע בך עם אבן." אמרה גברת יאן בכעס.
"הוא הכה אותי באבן." אמר צ'ן שאויאן בכעס.
"נכד, למה הוא היכה אותך באבנים? אתה צריך להכות אותו באותה צורה." אמר הזקן שלידו מיד.
"אבל הוא יודע כישוף, ואני לא." אמר צ'ן שאויאן בסומק.
"איזה כישוף?" שאל הזקן שוב.
לי יואן חשב בלבו, נראה שמשפחת צ'ן לא תוותר היום. במקום להציק להם, עדיף למצוא אמצעים כדי לראות אם הם יכולים לזעזע אותם.
בפינת דלת החצר נותרו עשרות לבנים ירוקות שנערמו מבנייה קודמת של בית חדש. לפתע, שתי הלבנים במשקל של שני קילוגרמים כל אחת עלו מהאוויר ונסחפו היישר לכיוון בו עמדה לי יואן. לי יואן, לעומת זאת, עמד עם ידיו מאחורי ידיו, מסתכל בנחת ונינוח, אבל עיניו היו נעוצות בבריק. בדיוק כששני הלבנים התרחקו מטר אחד לפניהם, הם פנו לפתע לכיוון אחר וירו לעבר פניהם של גברת יאן והזקן בהתאמה.
כשכולם היו המומים, כשראו את בריק עומד לפגוע בגברת יאן ובזקן, הוא עצר לפתע את המומנטום שלו, נשאר באוויר במשך שתי שניות, ואז נפל ישר על הקרקע ואיבד את מרכז הכובד שלו.
לי יואן נשף נשימה של אוויר עכור, דיכא את הדנטיאן הרותח, ואז אמר בשלווה: "סגדתי לבודהה ממקדש דאזאנג כמורה שלי, והוא לימד אותי סט של טכניקות השתלה, אבל למדתי רק מעט טכניקה שטחית, אז אני נבוך."
לאחר שלי יואן סיים לדבר, הוא לקח נשימה עמוקה נוספת. זה עתה שלט בשתי לבנים בבת אחת והיה לו רעיון. עם זאת, הוא לא ציפה שטכניקת בקרת אובייקטים זו תוכל באמת לשלוט במגוון אובייקטים. הוא גם לא ציפה שיוכל לשלוט בשתי לבנים במשקל שני קילוגרמים כל אחת בריכוז.
נראה כי הלחש השולט על העצמים הזה אינו קסם כללי, ואני אצטרך לעבוד קשה כדי לחקור את כוחו הקסום בעתיד.
אבל רק עכשיו הוא שלט בשתי לבנים בעוצמה כזו וגרם להן לירות בשני אנשים בהתאמה. למרות שהטכניקה שלו הייתה רדודה ולא ניתן היה להתייחס אליה כשיטה אלמותית אמיתית, היא גרמה ללבו של לי יואן לפעום מהר יותר, והוא יכול היה רק לנסות לשמור על פניו רגועים.
"איזו מין שיטה זו? לא ציפיתי שתצליח לסגוד לבודהה כמורה שלך ברגע שתהיי נכה... אבל בעלי הוא ראש שבט חן, אז הוא לא יפחד ממך..." אמרה גברת יאן יוזי בהלם ובכעס.
"חחח..." כשלי יילינג ראה את המצב, הוא לא הספיק לחשוב איפה לי יואן למד לחש כה חזק, אז הוא העמיד פנים שהוא מחייך ואמר: "גברת יאן, יואנ'ר הקטנה שלי למדה קצת אומנויות לחימה ובודהיזם מאז שהיה ילד, אז אני פשוט משחק עם המאסטר הצעיר שלך בשביל הכיף. , אחרי הכל, אני חושב שפשוט עדיף לך לשבת את הגבר הזה, והילדים האלה עדיף לשבת בו. זה קורה שהבן הבכור שלי מתחתן עם יורש העצר הראשי, He Qianjin, מה דעתך להזמין אותך ואת הפטריארך צ'ן לשתות ביחד ביום הגדול?
גברתי יאן הסמיקה לפתע והביטה באביה לצדה. היא ראתה שגם הוא מזועזע וכועס, בעיניים לא בטוחות. היא ידעה בליבה שלי יילינג הוא אמן באומנויות לחימה, אבל לי יואן בעצם ידע את הקסם. למרות שהיא לא ידעה למי הוא סוגד כמורה שלו, הוא כנראה לא היה מישהו שאפשר להתעסק איתו.
לכן, גברת יאן הייתה חסרת מילים במשך זמן רב. למרות שאביה הזקן היה אכזרי, הוא היה למעשה רק אדם רגיל. במצב זה, הוא רק יכול היה לומר בחוסר אונים: "במקרה הזה, למה שלא נחזור בינתיים ונשאל את בעלך לפני שנתמודד עם זה?"
"בסדר, שאו יואן, בוא נחזור קודם ונשאל את אביך אם יש לך מה לעשות." אמרה גברת יאן.
לכן, גברת יאן הסתובבה ראשונה, ואחריה אביה. צ'ן שאויאן היה כל כך בפאניקה שלא הייתה לו ברירה אלא ללכת אחרי אמו וסבו החוצה בדיכאון.
מאוחר יותר, לי יילינג נעשה יותר ויותר מאושר כשחשב על היכולת של לי יואן לשלוט בלבנים. הוא לא יכול היה שלא לחייך. הוא ראה את גברת יאן והאחרים יוצאים מהדלת והסתלק. לאחר מכן הוא ניגש במהירות וסגר את הדלת. אחר כך הוא הסתובב, צחק על לי יואן ואמר, "שיאו יואנ'ר, בוא נשתה ונתבשיל טרטרים של חזירים הלילה."
No comments:
Post a Comment