פרק 10 קרב
"חחח..." צ'ן שאויאן הסתכל הצידה על לי יואן ולעג: "על מי אני מדבר? מסתבר שזה הנכה הגדול בעיר שלנו..."
"למה אתה מקיף את אחותי?" אמר לי יואן תוך שהוא מעכב את כעסו.
"אחותך?" חן שאויאן העמיד פנים שהוא מופתע וצחק בפראות: "למה היא לא נכה?"
שני המתבגרים האחרים שלצדו העמידו פנים שהם צוחקים ולא לקחו את לי יואן ברצינות כלל.
בעיירה הצפופה הזו, רוב התושבים מכירים זה את זה. חלקם עשויים להיראות מוכרים גם אם הם פוגשים זה את זה בשם. לי יואן, שאיבד את ידו השמאלית, הוא מזמן ידוען בעיירה, כך שצ'ן שאויאן והאחרים יודעים על לי יואן כבר זמן רב, ויש להם גם הבנה לגבי האופי הסובלני של לי יואן בעת צרה.
הם ציפו שלי יואן לא יעז להילחם איתם, ולא היו להם חששות לגבי מה יקרה אם לי יואן תעז להילחם בחזרה.
פניו של לי יואן היו אפופים באפלולית, ולבו התמלא כעס. הוא התרעם על אנשים שהזכירו לו הכי הרבה בחייו את נכות יד שמאל שלו. הוא היה מופנם וסובלני מאז שהיה ילד, והוא נתקל בהרבה דברים חסרי תועלת. אבל מאז שהרים את "הכתוב הרוחני" ותרגל מעט קסמים ולחשים, הוא פתאום נעשה בטוח יותר, אז בזמן הזה, היו לו מחשבות רעות בלבו, האם לנכות את חן שאויאן, לריב איתו וללמד אותו לקח.
"מה, נכה, תעז להסתכל עליי ככה?" אמר צ'ן שאויאן בחריפות.
"אין לי עניין להילחם, אבל אם כן, אתה יכול לנסות איך זה מרגיש להיות מובס". לי יואן התיר את שקית הבמבוק, זרק אותו על הקרקע ואמר בקרירות.
"מה, אתה לבדך מעז לדבר אליי ככה?" צ'ן שאויאן הרגיש קצת המום מהרוגע של הצד השני.
"אה, קדימה." אמרה לי יואן בקרירות, עדיין חסרת הבעה.
"חחח..." צחק צ'ן שאויאן על שני שותפיו. הם גם צחקו בלי הפסקה. אחד מהם, ג'או ליי, היה גבוה ועבי מותניים והתהדר במעט כוח גס. הוא אמר, "תן לי לבוא ראשון ולראות מה שלי."
אמר ג'או ליי, הולך במהירות לכיוון לי יואן, ולפתע היכה את לי יואן באגרוף.
לי יואן למד קסם בהתחלה ולא היה לו ניסיון בגירוש לחשים ולהילחם אחד בשני. בעבר, הוא הפסיד יותר ממה שניצח כשנלחם עם אותם בנים שובבים בגלל כישוריו חסרי התועלת.
אז החלקתי בביישנות את רגליי ורגלי, והשתמשתי בטכניקת בקרת הרוח כדי להתחמק במהירות מהאגרוף של ג'או ליי.
ג'או ליי, שהיה גדול ושרירי, החטיא את האגרוף שלו והיה בהלם כי לי יואן החליק כל כך מהר. נראה היה שהוא מבולבל לגבי איך לי יואן יכול להיות כל כך זריז וזריז. עם זאת, הוא עדיין היה בטוח בכוחו שלו. הוא הסתובב ורץ להדביק את לי יואן המחליק. הוא גם ניצל את המצב וקפץ, קימר את רגל ימין ובעט חזק בלי יואן.
למרות שלי יואן נסוג, ליבו נשאר רגוע. אולי הוא פשוט השתמש בטכניקת בקרת הרוח כדי להתחמק בקלות מהאגרוף של ז'או ליי, והוא הרגיש הרבה יותר בטוח. הפעם הוא כבר לא נסוג, אלא התמודד עם הבעיטה המעופפת של ז'או ליי. הוא צלל הצידה ורץ במהירות לצדו השמאלי של ג'או ליי. הוא היכה את ג'או ליי ישר בפניו באגרופו הימני. הוא תרגל כוח קסם כלשהו וחיזק את גופו מאוד. האגרוף הזה היה כל כך עוצמתי שהוא עשה את ז'או ליי סחרחורת, איבד את מרכז הכובד שלו ונפל ארצה.
היה גם בחור צעיר בשם דו קאנג, שאולי היה מופתע מהתבוסה המהירה של ז'או ליי, אבל הם, קבוצת צעירים מאולם באיבאו, היו רגילים ללחימה והיו להם רוח חסרת רחמים. בלי קשר, הוא מיהר לכיוון לי יואן, הרים את אגרופיו והכה את לי יואן ברצף. עם זאת, לי יואן עדיין לא היה מנוסה בלחימה. כשראה את תצוגת הכוח דמוית כלב הזאב של דו קאנג, הוא לא היה מודע להתקפת הנגד לרגע, אז הוא לא יכול היה שלא לסגת ולהתחמק בעזרת בקרת הרוח.
לאחר זמן מה, ג'או ליי, שנפל ארצה, חזר להכרה. הוא חש מעט כאבים בלחיים ובכתפיים, אבל זו לא הייתה בעיה. כשראה את דו קאנג מתאגרף לבדו, הוא קם עם ידיו על הקרקע והביט חזק בלי יואן. כשראה את צעדיו המהירים של לי יואן להתחמק, הוא יילל ועשה צעדים גדולים לעבר לי יואן.
בן רגע, דאו קאנג וג'או ליי, אחד משמאל והשני מימין, הקיפו את לי יואן ותקפו באגרופים ובעיטות. לי יואן נפגע מכמה אגרופים, אבל הוא גם הסתמך על הזריזות שלו כדי לפגוע באויב כמה פעמים.
רק שעבור אנשים כמותם שממעטים להתאמן באומנויות לחימה ואינם אמני לחימה מקצועיים, עוצמת החבטות שלהם היא לרוב קטנה מאוד. לכל היותר, הם רק יפגעו ביריב. זה לא כמו אמני לחימה מקצועיים שייפלו ארצה ויפלו מחוסרי הכרה במכה אחת.
כישורי "הכתובים הרוחניים" ש-Li Yuan תרגל, מלבד "טכניקת בקרת צ'י" לטיפוח כוח קסם, התמחו בלחש. במקור, הוא היה טוב רק בגירוש חפצים ובהכנת קמעות. למרות שכוח הקסם שהוא תרגל יכול היה לחזק את הגוף, לנקות מח ולחזק עצמות, בגלל זמן האימון, כוחו של לי יואן עדיין היה רדוד מאוד, והוא היה רחוק מלהיות מסוגל להשתמש באנרגיה האמיתית שלו כדי לשבור בקלות אבנים ועצים לאחר תרגול המיומנויות.
לכן, שלושת הילדים ז'או ליי, דו קאנג ולי יואן זרקו אגרופים ובעיטות, וגרמו לקרב להיראות תוסס, אך הם לא הצליחו לגרום לפציעות קטלניות ליריביהם.
כשראה ששלושתם נלחמו ללא הועיל, לי יואן, למרות שהיו פחות אנשים, יכול היה לנוע בחופשיות בין אגרופים ורגליהם הודות לכישורי השליטה ברוח שלו. לפתע, כאשר לי יואן נסוג לפינה, צל שחור קפץ מהצד וחיבק את לי יואן. עם זאת, היה זה חן שאויאן שחיכה להזדמנות לעשות מעשה. הוא כרך את זרועותיו סביב גופו של לי יואן והצמיד אותו אל הקיר.
לי יואן נחבק פתאום והרגיש רע. ידו השמאלית הייתה חסרה ולא התאימה להתכתשות מטווח קצר. כעת הוא לחץ את ידו הימנית על צווארו של צ'ן שאויאן, מנסה לדחוף את צ'ן שאויאן, אבל צ'ן שאויאן כבר היה מוכן בליבו וחיבק את לי יואן בחוזקה, כך שלי יואן לא הצליח לברוח בקלות.
בין רגע, גם ג'או ליי וגם דו קאנג צחקו באכזריות. כשראו את לי יואן מחובקת, הם דרסו במהירות. הם היו משני הצדדים, לחצו על לי יואן עם היד השמאלית והימנית שלהם בהתאמה, והשאירו את ידם השנייה חופשית להכות באגרופים.
אגרופים מתמשכים גרמו ללי יואן לסחרחורת. הוא חובק חזק על ידי צ'ן שאויאן. הוא לא היה מסוגל להשתמש בטכניקת בקרת הרוח. הוא לא הבין מספיק לחשים אחרים, ולא הייתה לו דרך לברוח לזמן מה.
צ'ן שאויאן חיבק את לי יואן במקור חזק, אבל בזמן הזה ג'או ליי ודו קאנג כבר החזיקו את לי יואן למטה, והוא הצליח להרפות, בדיוק בזמן כדי לראות חצי לבנה על הקרקע.
אז הוא עיקם את פיו, חייך מרושע, רכן למטה, הרים חצי מהלבנים השבורות ביד אחת, הסתובב, הרים את הלבנה והיכה את לי יואן בראשו.
ללי יואן הייתה ראייה ברורה של כל מהלך של צ'ן שאויאן. הוא ראה את הלבנים מגיעות ואם לא יזוז, ראשו ישבר.
אולם, כשהמצב היה קריטי מאוד, הבזק של אור הבזיק במוחו, ועלו במוחו כמה ביטויים המתארים את "אמנות השליטה בחפצים" ב"סוטרה הרוחנית". כאילו קיבל השראה, הוא בהה בלבן בעיניו, כאילו הוא יכול להעביר חשמל, ואיכשהו, מוחו הצליח פתאום להתחבר עם הלבנה.
זה היה כאילו הלבנים הפכו לחלק מהגוף דרך טווח התודעה הרוחנית שלו.
כשראה את הלבנה מכה בפניו, הוא עצר לפתע בכוח. הלבנה הסתחררה ומיהרה מהיד של צ'ן שאויאן, ועלתה לאוויר. במקום זאת, בעקבות מחשבותיו של לי יואן, זה השתקף לעבר פניו של צ'ן שאויאן כמו חץ מהחוט.
"בּוּם..."
נשמע קול עמום, והלבנה פגעה בפניו ובאף של צ'ן שאויאן. הכאב גרם לחן שאויאן להדהים במקום. הוא הושיט את ידו ונגע באפו, אבל הוא לא הצליח להפסיק לדמם.
עם זאת, חצי הלבנה נשלטה על ידי מוחו של לי יואן. לאחר שפגע בחן שאויאן, הוא לא נפל, אלא עף לאחור באוויר. לאחר מכן, הוא נשלט על ידי לי יואן ונורה לעבר מצחו של צ'ן שאויאן.
"בום בום בום בום..."
הלבנים השבורות צפו בחלל, ופגעו ללא הרף בפניו של צ'ן שאויאן. לאחר כל מכה, הוא נסוג רגל לאחור, ובמהירות, ואז המשיך לירות לעבר צ'ן שאויאן. למרות שעוצמת הפגיעה של הלבנה על הפנים לא הייתה חזקה במיוחד, פניו של צ'ן שאויאן היו חבולות ונפוחות לאחר שנפגעו מספר פעמים ברצף.
לבסוף, צ'ן שאויאנקאנג נבהל והביט בלבנים באוויר בעיניים מפוחדות. בכעס הוא הסתובב וברח, בעודו מביט לאחור בלבנים באוויר בפחד.
לי יואן ראה שצ'ן שאויאן נבהל, ורק ג'או ליי ודו קאנג עדיין החזיקו אותו למטה, אז הוא שלט על הלבנה כדי לפנות לכיוון ולעוף לכיוון ראשו של דו קאנג ראשון.
דו קאנג לא הבין מה קורה, ונפגע חזק בעורפו על ידי לבנה. למרות שללי יואן היה כוח קסם נמוך בזמן הזה ולא הכיר את "טכניקת השליטה באובייקטים", הוא עדיין עשה מניפולציות של קילו לבנים באוויר. המרחק היה רחוק, וזה היה קשה יותר מלפגוע בצ'ן שאויאן. לכן, דו קאנג נפגע קשות, והוא הרפה את ידו של לי יואן.
ידו הימנית של לי יואן הצליחה לחדש את הפעולה, אך הוא שכח להמשיך לשלוט בחפץ, ונתן ללבן ליפול אל הקרקע בעצמה. הוא בהה בג'או ליי ההמום, הרים את אגרופו הימני בכל כוחו, והכה את ז'או ליי בלחי השמאלית.
הוא ניצל את המצב והרחיק את דו קאנג וג'או ליי בהתאמה. הוא התחמק והחליק שוב בחופשיות. בזמן הזה, הוא ראה את צ'ן שאויאן עומד מרחוק עם הבעה מפחידה על פניו, מתבונן בו עם דו קאנג וג'או ליי. הוא הסתכל ישירות על הלבנה, רצה לשלוט בה שוב, אבל הוא שכח את השיטה שבה השתמש זה עתה. נראה היה שאמנות השליטה בחפצים נכשלה, והלבנה על הקרקע הייתה ללא תנועה.
הוא ידע בליבו שהוא עדיין לא בקיא באמנות השליטה בבעלי חיים. עכשיו אחד נגד שלושה אולי לא יהיה היריב שלו. אם ימשיך להילחם, הוא יהיה מוקף בהכרח שוב. אז הוא ניגש להרים את בית הבמבוק, רץ במהירות לעבר יה שיאנר, תפס את ידה הקטנה ולחש: "בואי נרוץ".
יה שיאנ'ר לא הייתה אידיוט, אז היא התחילה לרוץ אחרי לי יואן.
ז'או ליי, שהיה גדול ועבה, ודו קאנג, שהיה חזק ושרירי, הסתכלו זה על זה ושקלו לרדוף, אבל הם שמעו את צ'ן שאויאן אומר: "בוא נפסיק לרדוף". הוא בטח נבהל כי פניו היו חבולות ונפוחות מפגיעה קשה מלבן קודם לכן, והוא לא הצליח להבין איך לי יואן, שהיה פשוט אדם רגיל, יכול לעשות תחבולות עקומות כאלה.
בפינה אחרת של העיר, בסמטה, לי יואן וי שיאנר נשענו על החומה, מתנשפים באוויר.
במשך זמן רב, לי יואן חשבה על דבר אחד, ואז הסתובבה ואמרה בחגיגיות ליה שיאנר: "אל תספר לאף אחד על המאבק שלנו עם צ'ן שאויאן והאחרים היום, במיוחד לא לבעל החנות טאו".
"למה, הגנגסטרים האלה הציקו לנו ורצו לגנוב את ה-Ganoderma lucidum שלי. היינו צריכים לספר לחנות טאו!" יי שיאנ'ר לא ידע.
"אני לא יכול להגיד את זה בכל מקרה, אתה מאמין לי?" לי יואן בהה ב-Ye Xian'er ושאל.
יה שיאנ'ר הביט בעיניו החגיגיות של לי יואן. למרות שהוא לא הבין, הוא היה רציני, אז הוא הנהן ואמר, "אחי לי, אני מאמין לך, אבל למה?"
חשב לי יואן, הרים את כפות ידיו, פנה אל פניו ואמר לי שיאנר: "בגלל שהרגע השתמשתי בטכניקה המרושעת כדי לשלוט בלבנים באוויר, ראית את זה, נכון?"
"כֵּן." יי שיאנר הנהן.
"אז אתה לא יכול לספר לחנות טאו, אחרת הוא יתייחס אליי כאל מפלצת, וקפטן ג'אנג יבוא לתפוס אותי." לי יואן עדיין אמרה בקול כבד.
"אני מבטיח לך, אני לא אספר לאף אחד." אמר יי שיאנר.
"בסדר, בוא נלך לבית מרקחת פנגזי." אמר לי יואן, מחזיק שוב את היד הקטנה של יה שיאנר.
No comments:
Post a Comment